בן נעמי ושמואל. נולד בי"ט בניסן תרפ"ו (3.4.1926) בבאר טוביה להורים בני העלייה השלישית שהתנחלו על הקרקע. כעבור שנים עברה המשפחה לחיפה ושם למד יעקב בבית הספר הריאלי ואחר כך בבית הספר המקצועי שליד הטכניון. בגיל שלוש עשרה הצטרף לתנועת הנוער בית"ר. לימים עבר לרחובות ואחרי כן לפתח תקוה. ביום עבד, כפקיד באגודת "האורז" ובערב שימש כמדריך בקן בית"ר המקומי. בפתח-תקווה גם הצטרף לארגון הצבאי הלאומי, עבר במסגרתו קורס למפקדים ואחר-כך סופח ל"חיל הקרב" (ח"ק). בח"ק נודע כמפקד אמיץ וקר-רוח ונתחבב על פקודיו ומפקדיו. בין התפקידים שמילא - מחסנאות ורכישת נשק. בכ"ב בניסן תש"ו (23.4.1946) בהתקפת ארגונו על מבצר משטרת רמת-גן, שימש יעקב כמפקד אחת העמדות והצליח לשתק את התנגדות השוטרים באגף המבצר שהיה ממונה עליו. ואולם בשעת הנסיגה נפצע פצעים אנושים ומת כעבור זמן קצר. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות של נחלת יצחק שליד תל-אביב.

פרקי חייו וגבורתו מפורסמים ב"זכרם נצח" ספר יזכור לגיבורי הארגון הצבאי הלאומי.